פסק-דין בתיק ת"ק 3043-06-10

עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה כספית, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 10,500 ש"ח כהנחה רטרואקטיבית מארנונה לה הוא זכאי.

עפ"י האמור בתביעה, התובע הינו תושב פורייה עילית, ישוב שבתחומה המוניציפאלי של המועצה האזורית עמק הירדן, המנוהל ע"י הנתבע.

ביום 26.8.08 פנה התובע לנתבע וביקש החזר כספי בגין ארנונה נוכח הנחה רטרואקטיבית מיום 28.5.03, לה הוא זכאי בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (פטור לחיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) תשי"ג-1953.

ביום 12.10.09 הודיע התובע לנתבע כי הסכום בו יש לזכותו הינו הסך של 8,794.28 ש"ח.

הנתבע סירב לבקשת התובע והודיעו, כי עפ"י הנחיות המועצה האזורית מנוע הוועד המקומי מהענקת הנחה רטרואקטיבית בארנונה, וכי זו ניתנת אך מיום הצגת האישור ואילך.

לטענת התובע, תשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם נוהגם של יתר הוועדים הפועלים בתחומי המועצה האזורית עמק הירדן. ממילא אף מדובר בזכות המגיעה לו מכוח חיקוק, ולפיו מועד מתן ההנחה הינו המועד בו הוכר הנכה באגף השיקום לרבות במקרים בהם ההכרה הינה רטרואקטיבית.

התובע העמיד תביעתו על הסך הנזכר לעיל, שהוא סכום הזיכוי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט.

הנתבע מצידו ביקש לדחות את התביעה ולהתיר לו ייצוג משפטי, ואף לראות בבקשה להתרת הייצוג כתב הגנה.

במסגרת בקשה זו טוען הנתבע כי מדובר למעשה במיחזור של הליך שכבר נדון בבית משפט השלום בטבריה.

כנגד התובע הוגש כתב תביעה בסכום קצוב ע"י הנתבע במסגרת תיק הוצל"פ 05-00594-09-0 (ולהלן תיק ההוצאה לפועל). התובע הגיש התנגדות לביצוע התביעה בטענות אלה ממש, ונושאים אלה נדונו בפני כב' הרשם אדריס.

ביום 10.5.10 הגיעו הצדדים בפני כב' הרשם להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.

העלאת הטענות כעת במסגרת הליך זה פעם נוספת, הינה התנהגות שאינה בתום לב תוך ניסיון להטעות.

נוכח העובדה שהתובע הינו עו"ד, ניתנה גם לנתבע הרשות להיות מיוצג ע"י עו"ד מטעמו, ובמעמד הצדדים נחקרו בעלי הדין והטענות סוכמו.

לאחר הדיון ביקש הנתבע לצרף לתיק ביהמ"ש את ההתנגדות לביצוע התביעה שהגיש התובע (כאן) לתיק ההוצאה לפועל.

התובע מצידו ביקש שלא לקבל את המסמכים. לדבריו, על אף התרת הייצוג בתיק זה אפילו כתב הגנה לא הוגש, ובוודאי שאין להתיר הגשת מסמכים בניגוד לסדרי הדין.

לגופו של עניין הוסיף וטען, כי טענותיו שבתביעה (בהליך זה) לא נתבררו למעשה בפני כב' הרשם, אשר סמכותו, בהתאם להוראות סע' 19 לחוק ההוצאה לפועל, מוגבלות לדיון בטענת קיזוז קיימת בלבד (להבדיל מטענת קיזוז נטענת). בנסיבות אלה הסכימו הצדדים (שם) למתן פסק דין בכל הנוגע לחוב שאינו שנוי במחלוקת, תוך שעניין הזכות הנטענת - זכותו של התובע לקיזוז רטרואקטיבי מארנונה - נותרה פתוחה להכרעה שיפוטית בהליך נפרד.

עוד טוען התובע כי הנתבע לא צירף ולא ציין טענות נוספות שהשמיע התובע במסגרת ההליך שם, טענות הנוגעות לשאלת עצם הסמכות להגיש תביעה על ידי הנתבע. כמו כן, הנתבע לא צירף התכתבויות בין הצדדים או חישוב שערכה מזכירות הוועד הנוכחית לעניין חוב הארנונה.

בין הצדדים נוהל אז מו"מ, כאשר בסופו הושגה פשרה לסיום ההליך שבפני הרשם בתשלום בסך של 5,000 ש"ח, מבלי שהתובע ויתר על זכותו לקיזוז.

לתגובתו צירף התובע מסמכים רבים הנוגעים להליך שם ולהתדיינות בין הצדדים.